בוקר של יום של אחרי ת'נקסגיבינג ואני יוצא בקו Q כל הדרך מרחוב 96 בצד המזרחי של מנהטן עד לברקליס סנטר שבברוקלין. אחרי כמה ימים נעימים מאוד במונחים של צפון מזרח ארה"ב בסוף חודש נובמבר, המוני האמריקאים הנרגשים לקראת הבלאק פריידיי התעוררו לבוקר קר מאוד (ושמשי).

סופשבוע ארוך וזוהי הזדמנות מצוינת להגיע לברוקלין למשחק הראשון שאני מסקר השנה, אחרי שסופסוף התאקלמנו בדירה החדשה ובעבודות החדשות (התכונה החשובה ביותר מסתבר בשוק העבודה האמריקאי, ובמיוחד בעולם משרדי עורכי הדין, היא שהעובד יהיה Responsive, כלומר, יגיב כמה שיותר מהר למיילים וישדר שהוא בעניינים בכל שעה ומכל מקום. זה לא כיף). כמובן שבחרתי להתחיל עם הסלטיקס, קבוצה שסיקרתי באדיקות בעונת 2017-18 ואשר הפכה לקבוצה האהודה עליי בליגה, מול ברוקלין, בה התאהבתי בשנה שעברה.

שעת המשחק הייתה 12 בצהריים, שהיא שעה אידאלית ביום חופש להורים ולילדים שמוכנים לוותר על הקניות לכמה שעות, אבל פחות לשחקני NBA – דינווידי (הנפלא במשחק) קיטר עם הקפה של הבוקר – "Y’all didn’t really have to make the game this early".

הכוכב הברוקלינאי ידע שהוא הולך לקחת הרבה יותר על עצמו, כרגיל בתקופה האחרונה נטולת קיירי ולאברט (ודוראנט). אבל למרות שהתלונה באה מהכיוון של הקבוצה המארחת, זה היה נראה שדווקא בוסטון הגזימה בהודו ובסטאפינג לילה קודם. הסלטיקס, ללא היוורד הפצוע, היו צעד אחרי הנטס לאורך כל המשחק, כשהם מפסידים ברוב קרבות ה-50-50 על כדורים חופשיים ומחמיצים אינסוף הזדמנויות לחזור למשחק וליטול את ההובלה. למען האמת, לאורך כל המשחק הסלטיקס הובילו רק פעם אחת: באמצע הרבע השני אחרי סל של סמארט (יתרון שנמשך 19 שניות בלבד, עד לשלשה של פרינס).

"פתיחת המשחק פגעה בנו מאוד", אמר סטיבנס בסיום. "הם (ברוקלין) קלעו 22 נקודות ב-6 דקות. בכל פעם שאתה נותן לקבוצה להתנהל כך אתה יודע שזה הולך להיות יום ארוך".

אבל סטיבנס נתן הנחה לקבוצה שלו. זאת לא הייתה רק הפתיחה. היא כבר חזרה מהרבע הראשון הנוראי והובילה, כאמור, אבל משם בכל פעם כשבוסטון ניסתה לחזור, ברוקלין ברחה מחדש. אחרי ההפסד בטי די גארדן לפני יומיים, ברוקלין באה חדה ועשתה את ההתאמות הנדרשות בהגנה – עד כדי שיתוק של קמבה ווקר שאחרי שהפציץ 39 בבוסטון, נעצר על 17 בלבד, ורק 8-1 מהשלוש. קמבה התייחס לכך בסיום המשחק. בחיוך אופייני וברוגע קמבה טען שהוא הרגיש טוב עם כל הזריקות שלקח, אבל זה פשוט לא נכנס וזה היה "אחד מאותם הימים".

ומה לגבי ברוקלין? הקבוצה של קואץ' אטקינסון ממשיכה לצבור תאוצה ללא קיירי ובהובלת דינווידי. החיבור, הריווח, ההגנה משנה שעברה – הכול שם שוב, לפחות עד שקיירי יחזור. טוריאן פרינס פשוט נפלא מתחילת העונה, וגם היום קלע 16 נק', רובן בנקודות מפתח במשחק. ג'ארט אלן הוא מפלצת ריבאונד ודאנקים, וג'ו האריס מחבר בין כולם עם הרבה חכמת משחק. אטקינסון החמיא בסיום לדינווידי (שסיים עם 32 נק', 11 בונבוניירות ו-5 קרשים ב-8-6 מהשלוש):

"Spencer is playing as good as any player in the NBA"

מחמאה קצת מוזרה, אבל לך תבין אמריקאים. הם אוהבים לאכול חמוציות עם ההודו שלהם.

מכל מקום, דינווידי ויתר החברים בשחור לבן צלפו 17 שלשות ב-41%, אל מול 9 שלשות ב-32% אחוז של האורחים מבוסטון, וזה פחות או יותר מה שעשה את ההבדל בין שתי הקבוצות. מלבד טייטום (26 נק' ו-6 איבודים) (ו-וונמייקר), לבוסטון לא היה למי ללכת, כשג'יילן בראון במשחק זוועתי מדגים את כל הדרכים בהם ניתן לאבד כדור – צעדים, הקפצה מחוץ לקווים, עבירת תוקף, שלוש שניות (בכלל בוסטון, הקבוצה שמאבדת הכי פחות כדורים בליגה – 12.8, איבדה היום 16).

בסיום זה נגמר 107-112 לברוקלין שעלתה מעל 50% הצלחה למאזן 9-10, והורידה את הסלטיקס ל-5-13 (לא רע בפני עצמו). בוסטון תנסה להתאושש נגד היריבה הפחות חזקה באזור – הניקס, וברוקלין תנסה להמשיך את המומנטום במשחק סופר מסקרן נגד מיאמי.

במחצית היה לי את העונג לפגוש במבקר הקולנוע של וואלה, ד"ר אבנר שביט, שהגיע לביקור קצר בארה"ב וניצל אותו כדי לראות קצת NBA. דוקטור שביט שמרצה באוניברסיטת חיפה על קולנוע צרפתי וסרטי גיבורי על, ביקש למסור שהוא ממעריציו של דוקטור לס, וסיפר שגדל על ספרי ה-NBA של מנחם, שחיברו אותו מחדש לליגה לאחר שבילה כמה שנים כילד בשיקאגו. הוא המשיך משם היישר לרחוב 34, למשחק השני בהצגה הכפולה שסידר לעצמו – ניו יורק-פילדלפיה, ואני עליתי הביתה.